עפיפונים בתקופה הזאת
כבר לא מחפשים חופש
הם מרחפים מעל הגגות
דלוקים לסוף
לשרוף את האושר

הם מזכירים לי תעופה של נשרים
קשה לשפוט את כיווני הרוח
לכן עפים טיפה ומיד נושרים
על מה שכבר חלש מזמן
ולא בטוח

הילדים שמעיפים אותם
גדלים ללא ילדות
שמים אפורים עכשיו
מעל שדה פתוח
לצעצוע שלהם הם קוראים בדידות
ולמגרש המשחקים אין שם
כי מי צריך שמות
כשהלב הפצוע

בא בוקר יום חדש
הותיר שדה חרוך
וריח מעורפל של משהו מפעם
אין ילד אין ילדות
הכול
רק כלי שריפה
ידיים קטנטנות
וזעם.