מילים נאספות לערימה
כמו שבבי עץ משובח
למדורה מנחמת
יש אנשים ששרים על אהבה
יש להם ערך למילים
אני לא מצליח להתנחם
ליד המדורה שלי הלילה

מילים קופצות מהאש
מנסות להציל את עצמן
ממוות משקר שכל כך בתוכן
מילים מאבדות את עצמן

כשהייתי ילד דקלמתי שירים
זכרתי אותם בקלות
אהבתי אותם
וכל יום למדתי יותר ויותר
על מילים שאף אחד לא רוצה לקיים

על משפטים שנאמרים סתם
רק בשביל שיהיה איזה טעם
אבל כמה אפשר לשקר
אף אחד לא מקיים מילים
אז למה בכלל צריך לדבר?