יום ראשון בבית ספר בישראל
אני בן 14
בקושי חודשיים בארץ ״עולה חדש״
בית הספר רודמן ״קרית ים״
יום רשאון ללימודים
כיתה של עולים
לומדים עיברית
בהפסקה קלטתי פסנתר עומד באולם ספורט
בודד
עוד לא מכיר אף אחד
הפסנתר קורה לי
תמיד הוא קורה לי כשאין לי עם מי לדבר
התיישבתי לידו
אף פעם לא למדתי לנגן
האצבעות זזות איזה מנגינה לא מוכרת
תמיד העדפתי לא מוכר
משהו משלי
מקורי חדש
שאני המצאתי
מכונס בתוך עצמי כאילו לא רואה אף אחד
בפנים רוצה שמישהו יתלהב שיבוא
שיהיה חבר
מגיע נער עם חיוך דיבילי על פניו
מוציא גז אונס משפריץ לי אל תוך הפנים!
אני בשוק!
הוא בורח
חבר שלו נשאר להסתכל כולו מתפקע מצחוק
בחיים לא נתתי אגרוף כזה עוצמתי
לא לזה שהשפריץ
לזה שצחק
אחרי דקה שוב מתישב ליד הפסנתר
כבר לא מרוכז
גם מי צריך חברים
לשרוד
שוב…