ביום שנמאס לאהוב
האובך כיסה את העיר
והמון זועם יצא לרחוב
הרעש כיבה את השיר
הגשם סרב לבוא
והפחד כרסם בתוכי
הרודן שלח מרחוק את צבאו
חיילים פלשו אל האי…
ובכלות החושים כולם
נפלנו ריקים מבושה
ועינים נישאו אל הים
ולחשנו תפילה חדשה
ביום שהפסקת לדאוג
אפסה התקווה מליבי
ולא יכולתי יותר להרוג
את הצער האין סופיכול
והים נצבע באדום
והיופי נזרק לכלבים
ושמעתי אותך צוחק בחלום
מדבר אלי, בלי מילים…
ביום כשנשבר מלבכות
לפתע פסק הכאב
הושטנו ידייים קרות וריקות
בלי שום כוונות בלי לב
ובכלות החושים כולם
נפלנו ריקים מבושה
ועיניך נישאו אל הים
ולחשנו תפילה חדשה
ושבו כנפיים לעוף
והרכנו ראש מבושה
חזר האוויר לגוף
ולחשנו תפילה חדשה
להקות ציפורים אבודות
התפזרו בשמיים כחולים
ושמעתי אותך מתרחק
עוזב אותי
בלי מילים