הזיכרון מעורפל
ככה זה עם דברים
שאתה לא רוצה לזכור
זוכר דחפו אותי לשם
ונעלו את השער מאחורי
לא זוכר מי היה איתי
אמא אבא?!
פשוט כאילו דוחפים אותך לבור שחור
סך הכול כיתה א
מה כבר יכול ליהיות?!
במבט לאחור
כלא
סבל
אלימות
אפס חברים
בדידות
סשה
ילד בן שבע
צולע
אין לו קול
הוא כבר עישן
את כל מה נתן היה לעשן
מתאפס על גב של נער בן 16
משחרר פקודה
כך אותי הביתה
והבית רחוק
הנער בן 16 לא מתווכח
פוחד
כולם מפחדים מסשה
בעיקר בגלל האחים הגדולים שלו
ששבו מכלא לא מזמן
זנות
מחלות מין
השפלות
זוכר שניים נכנסים עם חלוק לבן
מוציאים שני כלי נחושת
נצים
או רופאי שינים
ילד!
פתח את הפה
מחפשים אם יש חור
אם מוציאים
דוחפים את השפיץ עמוק בפנים
אל תוך עצב
זץ של כאב מחריד
מחריש אוזניים
למי שיש כזה חור
חייב לצאת החוצה
בחוץ ניידת עם רופא
עליו חלוק עם מלא כתמי דם
לא יודע איך אבל איך שהו תמיד
ברחתי מזה
בגיל שלושים כבר כל חלק עליון של הפה
בלי שינים
גם לא למדו לצחצח
חיינו לבד
בכיתה שלי אנדריי
ילד מפחיד ספורטיוי כזה
חכם במתמטיקה
בלי קשר פעם דפק מכות רצח
לבולדוג
מורה למתמטיקה
המורה פחד ממנו
לא התלונן לאף אחד
היה לא חיוך של שחקן קולנוע
ממש משהו שרמנטי כובש כזה
לאנדריי הזה
היה מחבב אותי
מצד שני נהג להשפיל
בכלל אהב להרביץ לחלשים
פיזית לא הייתי חלש
במוח תמיד פחדתי
לשחרר את החיה
ללכת עד הסוף
לדפוק איזה אבן בראש של מישהו
והם היו כאלה בלי מחסום
יום אחד בהפסקה בין שיעורים
כיפף לי את כף היד עד שקרעתי ברך
בפניו
הבנות מה צד צחקו
שנאתי אותו
את אנדריי הזה
יום אחד כאן בישראל
שכבר אף מניאק לא יזכיר לי את הסיוט
הזה
עובר בכיכר דיזנגוף
רואה את החיוך של השחקן הסדיסט
נתקע מולי
אנדריי?
מה אתה עושה כאן?
הוא לא יהודי
איך בכלל הגיע לכאן
עונה לי באותה שלווה של ימים ההם
בבית הספר
רצחתי איזה ארבעה אנשים
אני עובר כאן בדרך לאמריקה
את הפצוע האחרון סיפר
בא לגמור בבית חולים בלילה
לא היה לי קשר עם אלוהים
גם היום בקושי
אבל אז בזאת נפלט לי
אלוהים!!!
למה שלחת לי את החרא הזה שוב?!
הוא ניסה לסחות ממני כסף
למזלי באמת לא היה לי
יום אחד נעלם
לאמריקה