חודשים ראשונים בארץ
לא זוכר יותר מדי
הרבא שחורים לבנים
של פסנתר
נגנתי המון לפחות עשר שעות ביום
שקעתי אל תוך המוסיקה
וכשאני שוקע
אני שוקע
גרנו בשדרות רירושלים
שכונה רוסית/גרוזינית/קווקזית
דפיקות על הדלת
אני בתוך הנגינה
אמא פתחה
נכנסו שני מקומיים
הבעה חמורה על פניהם
בלי לדבר מילה
ניגשים לפסנתר
כל אחד בצד
אנשים חזקים
לוקחים את הפסנתר
צועדים לכיוון הדלת
אמא אבא שותקים
אני יוצא אחריהם
בחוץ עגלה עם סוס
כלי רכב מאוד מבוקש בקרית ים
מעמיסים את הפסנתר על העגלה
בלי לומר מילה
מתחילים לנסוע
הם העמיסו את החיים שלי על העגלה
אני בוכה
תחזירו לי את הפסנתר!!!!
צועק
רץ אחריהם
אחרי רבע שעה של ריצה
נעצרים
מסובבים את ראשם אלי
אתא מפתיח להפסיק לנגן בין שתיים
לארבע?!
מפתיח מפתיח ממלמל מכל הלב
שב!
בשקט רב מחזירים אותי הביתה
מעלים לי את הפסנתר לחדר
קומה שלישית
לא צחוק
אמא ואבא לא אומרים מילה