הסיפור הזה מתחיל כמו כל סיפור טוב
די מזמן
שוב באיזושהי מלחמה גדולה ומיותרת
חבורת ילדים סקרנים הולכים לראות
איך הרעים שהולכים לכופף את עיר שלהם על הברכיים
קודם כל משמידים את התחנת רכבת
אחרי זה תחנת החשמל
אחרי זה
מי חושב על
מה יהיה אחרי….
הילדים תפסו פוזיציה מאוד נוחה  כמו לתפוס שורה טובה בתאטרון או קולנוע
ואז בום הגיעו המטוסים
ותוך כמה שניות לא היה כלום
הכול נמחק
רק אבקלבן ועשן
הילדים פעורי פה

אחד מהם הכי רזה וקטן במיוחד
מישה״שמו ילד בן תשע
רץ לביתו בתום ההפגזה
הדלת של הבית פתוחה
הבלגן מטורף בחדרים
מלא בגדים זרוקים על הרצפה
אמא!!!
אבא!!!
לנה!!!(אחות)
רעיה!!!(אחות)
כלום
הם לא חיקו לו
נסעו
ברחו בלעדיו

הלום דאגה ופחד מתישב על מדרגות בית הוריו
עוברת דודה שרה
אחרי התלבטות של דקה
מלמלה
טוב נו
בוא איתי.

זוכר שישבתי איתו בשיבה אחרי
מוות של אמא
נזרקה באוויר מילה ״גם״
הוא ישר אמר אני שונא את המילה הזאת
למה אתא שונא אותה שאלתי
כי תמיד כשהייתה מאכילה את הילדים שלה
היתה אומרת בשקט
אם אתה רוצה??!
אתה גם יכול לבוא לאכול
הייתי עבד שלהם
עבד

תל השומר
הסרטן בכל עצמות של אבא
ליטרים של מורפיום ישר לתוך הווריד
ועם כל זה ברגע של פקחון הוא צועק לי
אליק!!!
תגיד להם שיפסיקו לי את הכאב
רק לדקה
שיפסיקו
בתוך הצלילות שלו מילמל רק מילה אחת
מאמא
מאמא
באחד הימים האחרונים שלו זרק לי
אתה!!!״אכזבת אותי״
למה אבא?!
אתא ארקדי דוכין!!!
הייתי בטוח שתציל אותי
להציל ?!
איך?
אני לא אלוהים אבא.
עשיתי כל מה שאני יכול
הכול
צ צ צ
לא לא לא
הכזבת אותי!!!